ראיון עם אבא
דוממים עומדים היינו מול קברה של סבתא חנה.
סבתא חנה היתה הסבתא היחידה שידענו, שהכרנו, שהערכנו. שייכת לדור של נפילים, דור שידע רק לתת ובלי גבולות. שנים של נתינה השאירו אישה גדולה בגוף צנום.
בביקורי היומיים בביתה של סבתא חנה וסבא יצחק, דואג הייתי להשאיר שרידי תפוח על השולחן, כוס קפה לא רחוצה, משהו שיסגיר; הייתי כאן. חשוב היה לסבתא תא המשפחה וחשוב היה לשמור אותו נקי מכל רבב, נקי מכל סדק של שלמות.
"אל תבייש את הפירמה" צעקה לעברי בשעה ששיחקתי דודס עם שאר בני גילי. אני לא ידעתי היכן לקבור את עצמי.
סבתא היתה מורה למלאכה. מעולם לא החסירה יום עבודה בשל מחלה, למרות שבסופי השבוע הייתה מרשה לעצמה לחלות ולאסוף כוחות מחודשים לקראת שבוע חדש של נתינה.
עומדים סביב קיברה מנסים להיפרד מגופה הצנום ובו בזמן משרישים תודעה ותבונה שהינה חלק ממה שהיינו, תודעה שתלוונו עד יומנו האחרון. כאשר גופה הצנום של סבתא חנה לא יכול הייה לתת דבר לזולת, סבתא נתנה את גופה לאמא אדמה.
לרגלי הר הכרמל חברה סבתא חנה לסבא יצחק. סבא שאוהב, שמחבק, שמנשק. סבא שכייף ליצור עימו פסל בחמר. סבא יצחק היה אומן. שעות מרובות ביליתי עם סבא ומעולם לא היה עסוק מידי עבורי. תמיד פינה עבורי את זמנו. סבא אמיתי היה לי שאהבתי מאוד.
כך דוממים עומדים היינו מול הקבר, והאיתורית שבכיסי רטטה. איריס שבילתה את שעות אחר הצהריים בקניות יחד עם אימה, מיהרה לבית החולים עם צירי לידה.
14 הקילומטרים המפרידים בין בית הקברות של קיבוץ יגור לבית החולים רוטשילד בחיפה עברו תוך תהפוכות נפש. האדרנלין שזרם בגופי נפח בקירבי כוחות מחודשים שכה הזדקקתי. שיחה עם אמי עד השעות הקטנות של הבוקר על אמה שהלכה לעולמה, תהליך אמירת השלום האחרון, השאירוני סחוט ומוטש. מעגל החיים בהתגלמותו. ממעמקי העצבות, לשיאי השמחה. ערב פסח 1993 לא ישכח לעולם.
נכון שהצהרתי שכל התינוקות בעולם אינם סובלים מעודף יופי - קבלו תיקון, נוה נולד בסערת רגשות, ילד יפה, מקסים ( איך לא?) ובכיין. הכשרתי האקדמית יחד עם שנים של ניסיון כבן להורי, לא הכשירו אותי למשימת חיי - להיות אב. על מנת להיות רשאי לנהוג ברכב מחוייבים אנו לעבור בחינה מעשית ותאורתית המראים כי הננו בעלי הכישורים המתאימים להיות שותף בעל אותם זכויות וחובות על הכביש, אך להיות הורה, לזה לא ניתנת הכשרה. אהבה זו לא המילה הראשונה שעלתה בראשי בראותי את נוה יוצא מבטנה של איריס.
למרות הכשרתי כמורה ובעל ניסיון רב עם ילדים ( של אחרים!), לא אוכל לתאר את מערכת היחסים ביני ובין היצור הקטן הצרחני, כרומן ממבט ראשון. יום יום היינו מטיילים בין פרות ופרדסים, נוסעים על טרקטור או צועדים ברחבי מושב כפר-ויתקין.
וכמו ברומנים רבים צמחה האהבה. מודע הייתי לקושי הרב שהיה לי ביצירת קשר עם ילדי הפעוט, משוכנע אני כיום כי עצם המודעות לקושי זה, עזר בבניית בסיס איתן של יחסים.
את אשתי איריס פגשתי בין עצי אגס. סטודנט שנה שנייה במכללת ווינגיט לחינוך גופני והיא בוגרת הטכניון בחיפה בעלת תואר במתמטיקה ובמדעי המחשב. מה מוזר קשר זה, כיוון שכל אחד מאיתנו הינו הניגוד הגמור לאידיאל המצופה על ידי בן הזוג.
אני – רקדן, מורה לחינוך גופני ובעל תואר ראשון בחינוך, קיבוצניק מקיבוץ יגור, בעל שורשים עמוקים במרוקו ובלי כסף רב.
איריס – מהנדסת, תואר במדעי המחשב, ובלי מודעות רבה לצורך הפיזי נפשי שבמגע.
מתחילת דרכנו המשותפת ברור היה לי לחלוטין כי נועדנו זה לזו וזו לזה. הערכתנו ההדדית כמו יחסינו גדלו עם השנים והתחזקו דרך רגעי האושר וחילוקי הדעות.
איננו מדברים בקול אחד. אנשים שונים אנו וכל יום נוסף עבורנו, הינו אתגר מבורך.
ילדינו למדו כי סביר להניח שיקבלו התיחסות שונה לגבי כל נושא בעולם, מאביהם ומאימם ויחד עם זאת בהרמוניה ילכו יחדיו.
כמו קונצרט לפסנתר, לעיתים יד אחת מנגנת את הנושא והיד השניה מלווה ולפעמים הפוך, לפעמים שתי הידיים מנגנות את אותו נושא ולעתים שני נושאים שונים בו זמנית.
אכן חיינו כסימפוניה הבלתי גמורה מלאים במוסיקה המעשירה את חיינו. שנים לקח לנו ללמוד את היופי והשוני של כל אחד ולקבל אותו, עצם המודעות לשוני הינו הדבק המחזיק בנו יחדיו לנגן את יצירת חיינו.
החיים בקיבוץ יגור כילד עברו עלי בביטחון גמור.
ביטחון כי כל יום בשבוע נקבל בדיוק את אותה ארוחת צהריים. יש משהו מרגיע במחזוריות. ביטחון של ללכת יחף על רגבי האדמה ולהרגיש בשמים. ילדות שנתנה לי את החופש להיות מה שאני, בזכות אותה ילדות.
דפי זהב מלאים במקצועות שמעולם לא ידעתי כי יכול אני להציגם בגאוה על כרטיס הביקור שלי.
טיפול בבעלי חיים למדתי בפינת החי של הקיבוץ. למדנו להאכיל את בעלי החיים, לנקותם, ולדאוג לכל מחסורם. ברפת הייתי חלבן. למדתי לאהוב את את הפרות, דבר שעזר לנו להתפרנס בכבוד בתקופת היותנו בכפר ויתקין. עד היום בזמן ביקורינו בקיבוץ אצל הורי, כסיפור לילה טוב, לוקח אני את ילדי לחליבת לילה. גדלתי בקיבוץ כאדם דתי – אמונתי באדם. אין מראה מרומם את הרוח ממראה פרות רובצות מעלות גרא בדימדומי הבוקר הקרים, כשאדים עולים מהזבל החם. מומלץ לשם השלמת החוייה להלך יחף ולנשום מלא הריאות. את הריח שדבק ניתן לשטוף בסוף יום העבודה במקלחת טובה ומה שנשאר לעד זה נפש בריאה.
בתקופת הנעורים טיפחתי ברכת דגי זהב לתפארת.
את הכשרתי כצבעי רכשתי בגיוסי הקיץ בו היינו צריכים לצבוע את ברכת השחיה לקראת עונה חדשה.
חשמלאי – גם אתם תהפכו לחשמלאים בראותכם את זמן ההמתנה לתיקוני חשמל.
ספר – נסו את הספר ותצאו בהרגשה נהדרת. את זה גם אני יכול.
שנים של בלורית בצד ימין הגדלה משביל בצד שמאל נמחקו כלא היו, כאשר ספרית מקצועית שהגיעה מצרפת ללימודי עברית באולפן אצל אבי – מורה לעברית, ביולוגיה, ספרות, תנ"ך, מתמטיקה, אבא שכחתי משהו? כן כמובן – מחנך! מחקה לי אותם ב – 15 דקות של תספורת שלא תישכח לעולם. תודה.
אבי היה מספרני שנים רבות. קצה העליון של אוזני ניחן ביכולת התאוששות מדהים מחיתוך המספריים. היכולת לעמוד בפחד בגבורה, לא לגרד את השערות הדבוקות לגופי, לא לנשום, רק עוד דקה. בביתי שלי ערכת התספורת עובדת ביעילות עבור כל הגברים בבית.
גנן – בבית ספר יסודי עבדנו בנוי ברחבי הקיבוץ. מגיזום ורדים, ניכוש עשבים שוטים, איסוף גזם. לא קיימת עבודה שהיא, שלא חווינו על בשרנו.
בין צמחי הנוי בקיבוץ יגור למדתי כי אין צורך בחיפוש הצמחים המיוחדים והמרשימים ליצירת גינה מושלמת. יש לדמיין את האפקט הרצוי ולחשוב אלו צמחים יצרו את פאר היצירה.
הקיבוץ הינו חממה מצוינת ליצירה.
נהג – בקיבוץ יגור, כמו בודאי בקיבוצים רבים, בשעה שחפץ אתה לנסוע לכל מקום שהו, עליך להזמין רכב לפחות יום אחד מראש. מובן שהרכב שתקבל הינו אחד מעשרות רכבים אשר בבעלות הקיבוץ. שנים של נהיגה ברכבים שונים מבטיחים לך יתרון על הכביש.
רחיצת כלים – אלומיניום, מילת גנאי אשר מתארת את תבניות הענק המשמשות לבישול הקיבוצי ואשר אינן נכנסות לשום מדיח כלים. בפעולת הניקוי הנך רשאי להשתמש בכל תחבולה, לבד שהתוצאה תהיה מבריקה.
שטיפת רצפה – תורנויות בית הספר התימרו לפתח בנו הרגלי ניקיון אך אולי כאן המקום להתוודות שקיימת רק טכניקה אחת לרחוץ בשעה וחצי שש כיתות ולהספיק לסיים חצי שעה לפני הזמן.
הטכניקה היא קומבינציה של המטאטא היבש והסמרטוט הרטוב. מילת המפתח הינה חצי רטוב. כלומר סמרטוט רטוב דיו להרטבת הרצפה אבל לא מספיק רטוב לביצוע שלב הורדת המים וניגוב סופי בסמרטוט יבש. חיסכון של שתי פעולות! במקרים דחופים כאשר נחפז אתה לסיים - צינור מים המפזר את המים בקלילות בכל כיתת הלימוד, כולל שולחנות העבודה, יבטיחו תוצאה משביעת רצון ביום שלמחרת.
גיהוץ – מיומנות שרכשתי בקורס הקצינים כאשר התנדבתי לגהץ 200 חולצות יצוג עבור כל חניכי הקורס. ידעתי כבר אז שמיומנות זו תעזור לי בהמשך חיי כבוגר ותעזור לי לשמור על שלום בית ושמחתי על ההזדמנות לתרגל מיומנות זו.
מוסיקה חדרה לחיי לפני כתשע שנים, כאשר הכרתי את חברי הטוב סאם.
באחת משיחות הטלפון שניהלתי עם אחותי אורלי, הזמינה אותנו היא לשהות עם משפחתה כשבוע בזמן ביקורנו בארץ. כך ילדינו, אשר קרובים מאוד אחד לשני, יוכלו לשחק יחדיו. ביקשתיה אם ניתן לדאוג לאפשרות לתרגל את נגינת הפסנתר עבור נוה. למטר, ילדנו השני אין צורך לדאוג כיוון שגיטרת הבס צמודה אלינו. אופק צעיר מדי לנגן על כלי נגינה ראוי ומתאמן בימים אלו בפיקולו.
תגובתה הצוננת אמרה: "מדוע נוה אינו יכול שלא לנגן בפסנתר שבוע ימים?" שאלה פשוטה שמאחוריה
עומד עולם ומלואו. מאחוריה עומדת פילוסופית חיים שאומרת כי מוסיקה היא כמו מזון לנפש, בלוק נתמך בבלוק ויחדיו יוצרים עולם ומלואו. אין שום אפשרות להגיע לפיסגת היכולת האישית, מבלי להתמיד ולהשקיע את הזמן הדרוש. רבים פוחדים להגיע לאותה פיסגה. אין מדובר בכישלון – רק הצלחה. לא ניתן להיכשל כאשר סוללים את דרך הזהב כל יום מחדש. יתכן כמובן שאחרים יגיעו רחוק יותר, אבל ההצלחה היא עצם העשיה ובעצם מימוש הפוטנציאל. חובה עלינו כהורים מחנכים לאפשר לילדינו להגיע לידי מימוש הפוטנציאל. זו אינה רק זכותנו כי אם חובתנו.
האדם הוא תבנית נוף מולדתו, דאג שמולדת זו תהיה ראויה לך וילדיך ואם אינה ראויה – דאג לעשותה כך.
כששיחקת בכדור עמדתי בצד והסתכלתי, כאילו על מנת שלא תראה. כשישנת ניגשתי בשקט אל מתחת לשמיכה וחיבקתיך חזק ולחשתי באזניך מילים של אהבה. כשרצת מרחוק לשבריר של שניה, נפגשו מבטינו בחיוך של אהבה. כאשר כל בוקר מחדש פותח אתה את יומנך ומוצא מכתב חדש ממני המספר לך עד כמה אוהב, דואג, כואב, אני לך, האם גם אתה מחייך בהבנה.
כאשר אתה עושה את כל אותם דברים קטנים שכל כך חשובים, אשר בונים מערכות יחסים ואשר הינם שיגרת חיי, כיצד אתה מגיב? האם כמו אמא שלפני שהיא בת זוגתי ורעיתי, הינה החברה הטובה ביותר שלי, האם מבין אתה כי הנך חברי הטוב ביותר בעולם. כיוון שכזה אתה, רצוני שתדע זאת, תרגיש זאת, תנשום זאת. זכיתי בשלושה בנים ורעיה שהינם חברי הטובים בעולם.
חיי המשפחה משולים לחיי בית הספר. שם עוסקים אנו בהוראה וחינוך, באמצעות כלים של ההוה ולעיתים העבר, על מנת ליצור אנשים ראויים יותר בעתיד. מוזר...מבלבל...אך כנראה ללא מוצא.
כך כאב ניצב מול מסגרת משפחתית דינמית אשר מספר הנעלמים בה רב מהקבועים, ואין אנו נוהגים כמנהג הורינו, כי אם בונים אנו את עולמנו מכל ניסיון חיינו החיובי והשלילי.